הקיסרית שהלכה לאיבוד - דיכאון ופוסט טראומה אחרי לידה



הקיסרית שהלכה לאיבוד - דיכאון ופוסט טראומה אחרי לידה 

לקראת יום העיון המשולב בנושא דיכאון ופוסט טראומה אחרי לידה, התיישבתי להרהר בנושא. האם זה בכלל הגיוני שאני הולכת להיכנס לזה עכשיו, כמה חודשים לפני הלידה שלי? אולי פשוט אתן לאושרי ולענת להעביר את היום הזה וזהו? אבל נזכרתי בכל המטופלות הרבות שליוותי במהלך השנים, ובתמונה הקלינית הכל כך נרחבת ומגוונת אותה הן הציגו. גם הלידות היו שונות ולא דומות אחת לשנייה. אם כך - מהו המכנה המשותף ביניהן? כמובן הלידה.

אז אולי לפני שנפתח את הצוהר אל הדיכאון שאחרי, חשוב להבין לעומק את הליך הלידה עצמה, ובגלל שהנושא הוא רוח ונפש - מתבקש להבין את הצד הפילוסופי והרוחני של הלידה.

כשאושרי מצאה שם ליום העיון - "הקיסרית שהלכה לאיבוד", עוד לא הבנו עד כמה הוא מדויק.

מי היא הקיסרית ומה מהותה?

כאשר מדובר בהפרעות של דיכאון, תמיד ישנה מעורבות של Xin (הלב, הקיסר) אשר לא מצליח לנהל את האש, את הדם ואת ה- SHEN-Spirit בצורה הנכונה. כדי להבין מי היא הקיסרית שהלכה לאיבוד נסתכל בהקסגרמה המייצגת את Xin .

ההקסגרמות של I-Ching הן כלים סימבוליים המייצגים תהליכים מורכבים בין יין ויאנג המוצאים את הביטוי בטבע, החל מחילופי עונות השנה ועד להתנהגות ולפסיכולוגיה של האדם. ההקסגרמה של Xin היא הקסגרמה מספר 44 ושמה Gou -  חמישה קווים יאנגים וקו ייני אחד שמתעורר בתחתית. הסימנית מימין מראה אישה במהלך לידה, לידה בעמידה, בה הפתח התחתון נפתח ויש היענות פאסיבית לכוח הכבידה. פרשנות נוספת של סימנית מימין היא: קיסרית או אלה של שפע, בעלת כוחות נסתרים ליצירת החיים להמשך השושלת הקיסרית. בשילוב עם סימנית השנייה, שפירושה "אישה", מתקבלת המשמעות של ההקסגרמה – מפגש אינטימי בין גבר לאישה, ויש פרשנים שמפרשים את השם כ"מעשה אהבה מנקודת מבטה של האישה". מעניין לראות כי פירוש של כל אחת מהסימניות הוא קונוטציה נשית לגמרי ושתיהן יחד – מפגש.

מבחינת איכות הזמן אותו מסמלת ההקסגרמה מדובר על תקופת "היפוך הקיץ", החודש החמישי אשר מגיע מתוך שיא היאנג, ובמהלכו אנחנו עוברים את יום שיוון הקיץ, הימים מתחילים שוב להתקצר והלילות להתארך. ביממה אנחנו מדברים על שעות 11:00 עד 13:00 . זהו הענף הארצי החמישי – Wu – נשלט ע"י הלב. אז מתחיל תהליך חזרה אל היין או מפגש מחודש בין יין ליאנג. יאנג עדיין דומיננטי ושולט על היין, אך יין בצורה פאסיבית, שקטה ומקבלת מתחיל לנווט את התהליך. לנווט לאן? לכיוון מטה, לכיוון הארץ, לכיוון החורף ולכיוון החומר. אחרי שיאנג הגיע לשיא הבשלות, על פי חוקי הטבע, הוא חייב לרדת מטה ולמצוא את הביטוי ביין. בדיוק כפי שהקיסר, אחרי שפסק את פסיקותיו - חייב להוריד אותן לעם, והעם צריך להיענות לפסיקותיו על מנת שישמר שלום הממלכה. ללא היענות ופתיחות של העם - לא יהיה שום ערך לקיסר. תהליך זה בדיוק מתואר בהקסגרמה Gou     .

ומה לגבי האישה? אישה שיודעת לקבל את הגבר בעוצמה שקטה, בחוכמה וללא מאבק - היא אישה שהגיעה לגדולה רוחנית ולמעמד הקיסרית. אישה אשר מפעילה כוח, התנגדות וניסיון להשתלט על התהליך, נחשבה לאישה אשר מביאה "מזל ביש" ואף "פרוצה". כמובן שלא צריך לפרש את הדברים בצורה המילולית הישירה, וברור שהפרספקטיבה על יחסי מין היא תלוית תרבות וזמן. אבל חשוב להבין את הרובד הפילוסופי העמוק שמאחורי המילים, גם אם בימינו יש לנו מחשבות אחרות על יחסי הכוחות בין נשים וגברים.

ואיך זה קשור ללידה ולדיכאון שאחרי? גם תהליך הלידה הוא תהליך יאנגי, אשר מתחיל מקריאת ה"שמיים" והאישה נענית להם. זהו מעשה אהבה בו אישה רוקדת את "ריקוד הלידה" שלה מתוך חיבור עמוק פנימה, היענות פאסיבית לכוח הכבידה, הקשבה עמוקה לכל רחש המתרחש בבטנה ואגנה. זה לא אומר שהיא בפועל שקטה או לא כאובה או לא מדממת, להפך! זהו תהליך בו אישה לומדת את השיעור הכי "יאנגי" והרוחני שלה מתוך אקט הכי פיזי שיש. אפשר להגיד שכל התובנות הגבוהות שלה לגבי עתידה, לגבי האימהות והמשפחה, לגבי הנשיות שלה ועוד הרבה תובנות אשר להן היא מודעת או לא מודעת, שהבשילו במשך עשרה חודשים (על פי הספירה ברפואה סינית), יורדות "לקרקע" ומקבלות משמעות בפועל – בלידה. כמו החותם של הלב על נוזל הדם.

זהו שלב ההבשלה האחרון של הקיסרית. אם תעבור אותו בעוצמה "שקטה", ללא התנגדות וללא ניסיון להשתלט - סיכויים רבים שתוכל להחלים נפשית מהר ולהתחיל את דרכה החדשה אל אימהות מתוך שלווה וגאווה עצמית. בימינו זאת לא תמיד משימה פשוטה. לא כל הנשים מקבלות את ההכנה ואת ההנחיה המתאימה לפני הלידה, לא כולן מקבלות את התמיכה האישית הנדרשת להן, ובואו נודה על האמת... נשים רבות לא רוקדות את "ריקוד הלידה" שלהן אלא את "ריקוד המכשירים" בבית החולים, המנסה בכל מחיר לנהל את התהליך בצורה יעילה ביותר, אך לא בהכרח מותאמת לקצב האישי של האישה. לעתים קרובות נשים מאבדות את הדרך שלהן כבר בתוך הלידה, ונשארות עם חוויה פיזית בלבד, כואבת, קורעת את הגוף ואת הלב, המנפצת את כל הפנטזיות ואת כל התובנות שהיו.

מבחינה פסיכולוגית, המשמעות של מעבר שלם של תהליך, טמונה בחיבור אליו. חוויה פיזית תוך הבנה של המשמעות הרוחנית, הבנה של ערך החוויה עבורי. רק ככה אנחנו יכולים למצות חוויה ולשחרר אותה לצורך כניסה לשלב הבא. אישה אשר לא הצליחה לרקוד את "ריקוד הלידה" שלה, ולא משנה אם הלידה הייתה טבעית או בניתוח קיסרי, תתקשה להשתחרר ממנה ולעבור לשלב הבא. בצורה הכי מוחשית ניתן לראות זאת במצב של פוסט טראומה אחרי לידה, מצב בו הגוף מנסה דרך תופעות פיזיות בצורה רפטטיבית שוב ושוב לחזור לאותה חוויה ולחוות אותה מחדש, לצורך למידה מחודשת.

במצב של דיכאון אחרי לידה, גם אם לא נראה את הצורך לחזור שוב ושוב לחוויית הלידה, נראה חוסר רצון או יכולת להמשיך ולהתקדם לשלב הבא – שלב האימהות השלווה, המתמסרת מתוך רוך והנאה.

יש אבחנה מבדלת ענפה למצבים האלה, והרבה דרכי טיפול, שעל כולן נדבר ביום העיון. אבל לפני הכול חשוב להבין מה מבטאות שתי הפתולוגיות המורכבות האלו. הן מבטאות מצב בו הקיסר (הלב) לא למד את השיעור שלו, והנפש לא יכולה לשכון בשקט.

לכן הקיסרית הלכה לאיבוד.

בנימה אישית, חייבת להודות שמה שנראה בהתחלה כתזמון גרוע ביותר עבורי ליום זה, נראה לי כעת כתזמון מושלם – הכנה לריקוד הלידה שלי.

ותודה לאושרי ולענת שאפשרו לי לכתוב את המאמר הזה בשמי.

כתיבה - מרים רייך 

עריכה לשונית - אושרי זיסמן

בירור פרטים אודות יום העיון - כנסו כאן.